החלטה בתיק בש"א 18559/07

1.       בפני בקשת הנתבעת מס' 1 (להלן - " הנתבעת") "להכיר במעשה בית דין" שלטענת הנתבעת נעשה בפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בתיק אז' 6286/99.

2.       בקשת הנתבעת מתייחסת לטענותיה של התובעת (היא המשיבה מס' 1 בבקשה שלפני, ולהלן תיקרא - " התובעת"), בנוגע לחובת הנתבעת לשלם את חלקה בתגמולים שיש לשלם למינהל מקרקעי ישראל לפי היקף מכירת הדלק, בשטח תחנת הדלק אשר הופעלה על ידי הנתבעת.

3.       ב"כ  התובעת טען, כי יש לדחות את הבקשה, הן משום שטענת מעשה בית הדין לא נטענה בהזדמנות הראשונה והן לגופו של עניין. לטענת ב"כ התובעת, פסק הדין שניתן בבית משפט השלום עדיין מצוי בהליכי ערעור ואינו סופי, מה עוד, שהטענה כי על הנתבעת לשלם את חלקה בתגמולים למינהל מקרקעי ישראל, לפי היקף מכירת הדלק בתחנת הדלק, נטענה אף על ידי נתבעים אחרים, שלא לקחו חלק בדיון שהתקיים בבית משפט השלום.

4.       ככל שהדברים אמורים בטענת ב"כ התובעת, כי טענת הנתבעת, בדבר קיומו של מעשה בית הדין, לא נטענה בהזדמנות הראשונה, הנני דוחה טענה זאת.

          טענת מעשה בית דין אינה טענת התיישנות, שיש לטעון אותה בהזדמנות הראשונה. מצופה כי צד יעלה טענה זאת בתחילת ההליכים, כדי למנוע דיון בעניינים שכבר הוכרעו, ואולם, אין למנוע מצד להעלות טענה זאת רק משום כך שלא פרט אותה כבר בהזדמנות הראשונה, כגון, בכתב ההגנה שהוגש מטעמו. במקרה שלפני, טרם הסתיימו ההליכים המקדמיים בתיק העיקרי, ואין לדעתי כל מקום למנוע מאת הנתבעת להעלות טענתה זו.

5.       לגופם של דברים, ובכפוף לפסק הדין שיינתן בערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום, הנני סבור כי טענת הנתבעת בדין יסודה.

          בסעיף 1(א)(4) לכתב תביעה שכנגד, שהתובעת הגישה נגד הנתבעת לבית משפט השלום, עתרה התובעת לסעד הצהרתי, "כי על רון פז [הנתבעת - י"כ] לשפות את אליאב [התובעת - י"כ] בגין כל תשלום תמלוגים אשר אליאב חויבה ו/או תחויב לשלם למינהל מקרקעי ישראל (להלן - "המינהל") בגין מכירת הדלקים בתחנה, לרבות בגין חיובים הרשומים על שם בעלי זכויות החכירה הקודמים מהם רכשה אליאב את זכויותיה, החל מיום 19.9.1994". אף בסעיף 45 לכתב התביעה שכנגד, שבה התובעת וטענה: "אליאב תטען כי היא זכאית לשיפוי מאת רון פז בגין כל חיוב שחויבה ו/או תחויב בעתיד בגין תשלום תמלוגים בהן חייב ו/או מחייב אותה מינהל מקרקעי ישראל בגין הפעלת תחנת הדלק ומכירת הדלקים על ידי רון פז".

6.       בכתב הסיכומים שהוגש מטעמה של התובעת, טענה התובעת בסעיפים 21 ו- 22 כדברים הבאים:

"21.   בהסכם החכירה הראשית הנ"ל נקבעה שיטת תשלום בגין דמי החכירה הראשית: על פי סעיף 6 להסכם, הופרד נכס המקרקעין לשני שטחי חישוב נפרדים: "שטח התחנה" ו- "השטח המסחרי", כאשר לכל שטח נקבע חישוב נפרד:

(א)     דמי החכירה לגבי "שטח התחנה" נקבעו בגובה 4% מכל העמלות המשתלמות לחוכר ע"י חברת התדלוק בגין מכירת הדלק במשך תקופה של שנה שקדמה לשנת החכירה; בסעיף 6(ב) הוגדרה "עמלה" כ-"ההפרש הכספי שבין המחיר שחייב החוכר לשלם לחברת הדלק המספקת לו את הדלק ... לבין המחיר של מכירת אותה הכמות של אותו סוג דלק לצרכן בשטח התחנה" - ללמדך שהחיוב בגין דמי החכירה לגבי שטח התחנה חל על חוכר שמקבל עמלות בפועל.

(ב)      דמי החכירה לגבי "השטח המסחרי" נקבעו בהתאם לנוסחה מסוימת שהובאה בסעיף 6(ז) להסכם החכירה, ושאינה מעיניננו בתיק זה."

  22.   כפי שעולה מהסכם החכירה הראשית, מאופן ניסוחו, וכן משיטת תשלום דמי החכירה בשטח התחנה כמפורט בסעיף 21(א) הסמוך, ההנחה שעמדה ביסודו של ההסכם הייתה, כי מי שהינו בעל זכות החכירה הראשית, יהא גם הקמעונאי של זכות ההפעלה של תחנת התדלוק - עניין שיש לו השלכה לפתרון אחת הסוגיות המהותיות בתיק: זכויותיו של חוכר ראשי לקבל זכות הקמעונאות".

בסעיף 103 לסיכומיה, טענה התובעת:

"בית המשפט מתבקש להצהיר כי על [הנתבעת] לשפות את [התובעת] בגין כל תשלום תמלוגים אשר [התובעת] חויבה ו/או תחויב לשלם למינהל מקרקעי ישראל, בגין מכירת דלקים בתחנה.

  כזכור, חישוב תשלום דמי החכירה הראשית לגבי "שטח התחנה" כפי שנקבע בסעיף 6 להסכם החכירה הראשית ... היה פונקציה של כמות הדלקים שנמכרה בתחנת הדלק; היות ואין מחלוקת כי רק [הנתבעת] היא שנהנתה לאורך השנים מזכויות הקמעונאות בשטח התחנה, ברי היא זו שהייתה אמורה לשלם, לבדה, את התמלוגים למינהל (ר' סעיפים 21 ו- 22 לעיל)."

7.       בהתייחסו לטענות אלה, קבע בית משפט השלום בחיפה, בסעיף 35(ג) לפסק הדין, כדברים הבאים:

"אליאב טוענת, כי דמי החכירה הראשית הם פונקציה של כמות הדלק שנמכרת בתחנה, ולכן, מאחר שרון-פז נהנתה, לאורך השנים מזכות הקמעונאות בתחנה, עליה לשלם, לבדה, את התמלוגים למנהל.

  בטענתה זו "שכחה" אליאב את טענתה דלעיל, לפיה הושעתה זכות הקמעונאות של רון-פז בתחנה, לפי ההסכם מיום 24.9.98, והיא אף מתעלמת מההסכמים אשר הקנו לה זכויות בשטח התחנה - הסכם אליאב, לפיו רכשה אליאב 30% מזכויות החכירה הראשית של ק.א, ואף מתעלמת מהסכם ההחלפה, אשר הקנה לה זכויות בתא השלישי, ואף מנספח ח' לתצהירה של פרג'ון.

  בהיות אליאב "חוכר ראשי" בחלק משטח התחנה, אין בסיס לדרישתה לפטור מדמי חכירה ראשית, וראו בענין זה סעיפים 11 ו- 12 להסכם אליאב, המזכים את אליאב בזכות לדמי השכירות אשר ישתלמו ע"י שוכרים ומחזיקים של מבנים בתחנה, בהתאם ליחס השטח הנמכר בהסכם, ומנגד - מחילים על אליאב חובה לשלם את כל המיסים ותשלומי החובה החלים על הנכס הנמכר או מתייחסים אליו.